חיים שהם חופש

כמה מגוונים הם נופי הארץ שלנו, וכמה שונה מזג האוויר בכל אזורי הארץ השונים. כאילו התקבצו לנו בארצנו הקטנטונת טעימה מצפון אפריקה, מנופי מדבר סהרה וממדבריות אסיה – בנגב הצחיח, מההרים הירוקים של אירופה והנחלים שלהם – בהרי הכרמל הירוקים ובגליל, ומדרום אירופה וחופי הים התיכון – בשפלת החוף עם הערים חופי הים היפים שלה. מזל גדול לנו, שבכל במרחק נסיעה. קל מאוד לשבור כך את השגרה, כי כל יציאה לנוף אחר מהמוכר לנו נותנת לחושים שלנו הנאות חדשות.  https://www.youtube.com/watch?v=L-3_T-n2OZA כמה מגוונים נופי הארץ שלנו בעצם, הגיוון הנהדר הזה, לא מסתכם רק בנופי הארץ. גם במראה החיצוני של כולנו, במבטא המלווה את השפה, במנהגים ובמנטליות, גם שם נוכל למצוא גיוון. אמה-מה, מסיבה לא לגמרי ברורה, מהגיוון הזה נראה שאיננו כל כך נהנים. רובנו מעדיף להימצא ואף להסתגר לעתים בקרב אותם הדומים לנו, להתחבר אתם, להקים משפחות אתם.  יחד עם זאת, ומעבר להבדלים, כולנו מדברים אותה שפה, חוגגים את אותם חגים. ויותר מכך - כולנו רוצים בקיומה של המדינה, ונעשה את כל שביכולתנו כדי להגן...

אחרי יום עמוס ומזיע בעבודה, הרגשתי שחסר. חסר לי משהו. אולי נשנוש טעים בחוץ? אולי שמלה חדשה? מגיע לי, חשבתי. הגעתי לקניון, ההיכל המקודש, והתחלתי להסתובב. האמת, שאחרי העבודה למי יש בכלל כוח? תנו לי חמש דקות של שקט והעיניים נעצמות מאליהן.  להסתובב בקניון אחרי יום עבודה אבל בכל זאת, משהו דחף לחפש! לחפש משהו לקנות. זה לא שיש לי איזה עודפים לבזבז, לגמרי הפוך. בראש יש איזו מחשבה טורדנית וטיפשית שאם אני אקנה משהו ארגיש יותר טוב. לא אחשוב על המינוס. על העתיד הלוט בערפל. אני אקנה לי שקט נפשי לייט. לכמה שעות. לפחות עד מחר שבו נתחיל את הלופ מחדש.  הסתובבתי מחנות לחנות ומשורה לשורה ... ממש במעגלים סביב עצמי. שמתי לב למשהו מעניין- כל המחירים עלו וזה מוזר.  זה לא אמור להיות הפוך? לאנשים אין כסף הווה אומר תורידו מחירים , אנשים יקנו, אתם תרוויחו..מה לא בסדר במשוואה הזאת? המשוואה בסדר, האגו שרוצה להרוויח יותר לא מסכים! ועל האגו מי יכול? לא אני, שהאגו שלי שחייב איזה סוכריה בשביל לא לשאול יותר מדי שאלות גורם לי...

ההתעניינות במזג האוויר היה חלק חשוב בחיי מגיל צעיר. אבא מכר נפט בחורף ובקיץ מכר קרח. מזג האוויר השפיע על פרנסת המשפחה, ומטבע הדברים, על מצב הרוח בבית . גרנו בשכונה קטנה בראשון לציון בבית קטן עם חצר גדולה, בחצר היתה אורווה לפרד. זוכר את אבא יוצא לעבודה בחודשי החורף הקרים ,בחושך. מוציא את הפרד מהאורווה רותם אותו לעגלה ויחד יוצאים לשליחותם, לחלק נפט. בילדותי, הנפט היה מוצר שכל בית נידרש לו. הבישול ע"ג הפרימוסים ותנורי החימום, נדרשו לו. ככל שהחורף היה קשה וקר יותר, הדרישה לנפט הייתה גבוהה יותר, עובדה שאילצה  את אבי לעבוד לפני  צאת החמה  ועד שעות הלילה בתנאים קשים ובאהבה רבה . אני זוכר את המזנון מעץ שעמד בחדר שלנו ובו הייתה דלת קטנה שמתוכה אבא היה מוציא בכל בוקר בקבוק קוניאק מוזג כוסית, שותה בכדי לחמם את גופו ויוצא לעבודה. מהבית שלנו אבא היה נוסע עם העגלה הרתומה ועליה מיכל של 500 ליטר נפט לכיוון ביתה של סבתא שלי שבחצרה היו עשרות רבות של חביות ברזל אותן היה מרוקן למיכל שעל העגלה...

מה מניע אותנו ומדוע איננו מסופקים? והאם קיימת דרך אל האושר? כאשר אנחנו חשים חסרון כלשהו החסרון מעורר אותנו להרגשה, מחשבה ופעולה; הלב החסר פועל בצמידות למוח המחשב על מנת להוציא אל הפועל תכנית פעולה שתכליתה למלא את חסרונותינו. החסרונות יכולים להיות גופניים, חסרונות לאוכל, מחסה, מין, משפחה, או אנושיים, למשפחה, מושכלות, כבוד או שליטה. נתינה לזולת שגורם לנו הנאה קושי נוצר כאשר אנחנו מתקשים למלא את חסרונותינו. הקושי במילוי החסרונות הוא קושי אינהרנטי, טבוע. את הקושי הזה אנו חשים כסבל; כאשר חסרון שאנו מיחסים לעצמנו נשאר ריק אנחנו סובלים. כאשר מדובר במילוי חסרונות פיזיים אנו מוגבלים במילוי שמאפשר העולם הפיסי. כאשר מדובר בחסרונות אנושיים אנו מוגבלים במילוי שמאפשרת הסביבה האנושית בה אנו מצויים; גם אחרים משתוקקים למושכלות, לכבוד, לשליטה ומאלצים אותנו לצמצם או לוותר על רצוננו. ממש מלכוד... נכון? יש מוצא? מחקרים מראים שנתינה של כסף, למשל, מסבה לנו יותר תענוג מאשר רכישה או צבירה של כסף לעצמנו. יש משהו טבעי הטמון בנתינה לזולת שגורם לנו הנאה והדבר המופלא ביותר בנתינה כזו היא היותה בלתי...