חיים שהם חופש

מי לדעתכם היא האחות הגדולה של הקורונה? מגיפה חובקת עולם, שמתפשטת מהר, ולחולים בה יש תסמינים מאוד דומים לקורונה. האם זו השפעת הספרדית לפני מאה שנה? אולי מגפת הדבר השחור בימי הביניים ? התשובה היא מפתיעה, מדובר דווקא במגיפה מאוד מודרנית ועכשווית, שמתפתחת בקצב הולך וגדל. קוראים לה מגפת הדיכאון.  החולים בדיכאון סובלים מתסמינים דומים לקורונה, אמנם אין להם חום או בעיות נשימה, אבל כל מי שחולה בדיכאון, באופן אוטומטי נכנס לבידוד חברתי, ולא מדובר בבידוד של 14 יום, אלא בידוד שיכול להימשך שנים. החולה לא רוצה לראות אף אחד, לא יכול לתפקד בעבודה, נכנס לבעיות כלכליות, ובמהרה גם חברים ובני משפחה לא רוצים לבקר אותו. מחלת הדיכאון, מביאה איתה גם את הבדידות, הייאוש ושאר תסמינים קשים.  מבחינת נתוני הדבקה, בסקר שנערך בשנת 2017 עולה כי 264 מיליון איש סובלים מדיכאון (נתונים נוספים - https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5626819,00.html וגם https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5073795,00.html ). בישראל הסקרים מראים שכ- 5.5 אחוז מהאזרחים נוטלים תרופות נגד דיכאון ולגבי נתוני הדבקה, בישראל בשנים 2013 עד 2016 הייתה עלייה של 13 אחוזים...

זוהר הספר המרכזי של הקבלה. הספר עוסק בעולמות העליונים ומסביר את השורשים לקיומנו ואיך אנחנו כאן בעולמנו מושפעים מאותם שורשים בעולמות העליונים. כל הכתוב בספר קדוש זה רחוק מלהיות מובן לנו והכל כתוב בו ממקום שנקרא גמר תיקון. דבר שלנו האנשים הפשוטים אין גישה והבנה כלל במה מדובר.מי שמתעניין בחוכמה אדירה זו מבין עד כמה אנו רחוקים מכל סוג של הבנה בכתוב בספר זה. הכל סתום וכתוב כסוג של שפה מקודדת ולמרות שיש זוהר בעברית ולמרות שאפשר לקרוא בכל אופן קוראים ולא מבינים דבר.יש סגולה מיוחדת לקרוא בספר הזוהר ולמרות שלא מבינים את הכתוב אומרים שבכך שאנו רוצים להבין, המאמץ הזה שאנו עושים בזמן הקריאה מזמין עלינו אורות המקיפים את נשמתנו ומשפיעים עלינו לטובה. הרבה אנשים קונים את הספר. בעצם זוהי סדרה של כמה כרכים ומניחים על המדף לשם סגולה. ישנם כאלה שכל יום פותחים באקראי ספר אחד מכל הכרכים ומניחים אותו פתוח על השולחן לסגולה.הספר עצמו מדבר על הניגודיות בין זכר ונקבה, ימין ושמאל, טוב ורע, חסד ודין וההשלמה ביניהם....

מה מחפש האדם חוץ מאהבה, יש בכלל משהו שמשתווה לרגש הזה? ומה קורה כשאיננו זוכים לה? ואם זה הדבר שהכי היינו רוצים, אז איך זה שאנחנו רצים השקם והערב אחרי כסף, כבוד, נכסים, יופי, ומה לא? ולמה אובדן אהבה מביא את האדם לשיברון לב, לדיכאון? עצבות בתצפיות שנעשו על תינוקות שגדלו ללא אם, ניתן היה להבחין שאלה שגדלו עם סביבה אוהבת ומזינה רגשית - שרדו, לעומת אלה שלא זכו לדמות אוהבת בחודשי חייהם הראשונים - ולא שרדו. מכאן, שהאהבה היא ממש סם החיים שלנו. בהשוואה לדיכאון – העדר חיות, שהוא הקצה המנוגד לה. מכאן נשאלת השאלה, אם אהבה זה הדבר המחיה אותנו ביותר – מדוע אנו רודפים אחרי כל מיני תענוגים אחרים? למה אנחנו משתדלים כל כך בשביל להשיג אותם כאשר את החיות הרבה ביותר אנו מקבלים מאהבה? ומה מיוחד באהבה, שהיא כל כך מחיה אותנו? http://www.cphfoundation.org/2020/08/%d7%93%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%90%d7%94-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%aa/ כשמשווים הרגשה של להיות אהוב - לעומת להיות עשיר, או מכובד או יפה, קל להבין את ההבדל התהומי בדרכים להשגת המטרות האלה. כדי להיות עשיר או...

כמה מגוונים הם נופי הארץ שלנו, וכמה שונה מזג האוויר בכל אזורי הארץ השונים. כאילו התקבצו לנו בארצנו הקטנטונת טעימה מצפון אפריקה, מנופי מדבר סהרה וממדבריות אסיה – בנגב הצחיח, מההרים הירוקים של אירופה והנחלים שלהם – בהרי הכרמל הירוקים ובגליל, ומדרום אירופה וחופי הים התיכון – בשפלת החוף עם הערים חופי הים היפים שלה. מזל גדול לנו, שבכל במרחק נסיעה. קל מאוד לשבור כך את השגרה, כי כל יציאה לנוף אחר מהמוכר לנו נותנת לחושים שלנו הנאות חדשות.  https://www.youtube.com/watch?v=L-3_T-n2OZA כמה מגוונים נופי הארץ שלנו בעצם, הגיוון הנהדר הזה, לא מסתכם רק בנופי הארץ. גם במראה החיצוני של כולנו, במבטא המלווה את השפה, במנהגים ובמנטליות, גם שם נוכל למצוא גיוון. אמה-מה, מסיבה לא לגמרי ברורה, מהגיוון הזה נראה שאיננו כל כך נהנים. רובנו מעדיף להימצא ואף להסתגר לעתים בקרב אותם הדומים לנו, להתחבר אתם, להקים משפחות אתם.  יחד עם זאת, ומעבר להבדלים, כולנו מדברים אותה שפה, חוגגים את אותם חגים. ויותר מכך - כולנו רוצים בקיומה של המדינה, ונעשה את כל שביכולתנו כדי להגן...

אחרי יום עמוס ומזיע בעבודה, הרגשתי שחסר. חסר לי משהו. אולי נשנוש טעים בחוץ? אולי שמלה חדשה? מגיע לי, חשבתי. הגעתי לקניון, ההיכל המקודש, והתחלתי להסתובב. האמת, שאחרי העבודה למי יש בכלל כוח? תנו לי חמש דקות של שקט והעיניים נעצמות מאליהן.  להסתובב בקניון אחרי יום עבודה אבל בכל זאת, משהו דחף לחפש! לחפש משהו לקנות. זה לא שיש לי איזה עודפים לבזבז, לגמרי הפוך. בראש יש איזו מחשבה טורדנית וטיפשית שאם אני אקנה משהו ארגיש יותר טוב. לא אחשוב על המינוס. על העתיד הלוט בערפל. אני אקנה לי שקט נפשי לייט. לכמה שעות. לפחות עד מחר שבו נתחיל את הלופ מחדש.  הסתובבתי מחנות לחנות ומשורה לשורה ... ממש במעגלים סביב עצמי. שמתי לב למשהו מעניין- כל המחירים עלו וזה מוזר.  זה לא אמור להיות הפוך? לאנשים אין כסף הווה אומר תורידו מחירים , אנשים יקנו, אתם תרוויחו..מה לא בסדר במשוואה הזאת? המשוואה בסדר, האגו שרוצה להרוויח יותר לא מסכים! ועל האגו מי יכול? לא אני, שהאגו שלי שחייב איזה סוכריה בשביל לא לשאול יותר מדי שאלות גורם לי...

ההתעניינות במזג האוויר היה חלק חשוב בחיי מגיל צעיר. אבא מכר נפט בחורף ובקיץ מכר קרח. מזג האוויר השפיע על פרנסת המשפחה, ומטבע הדברים, על מצב הרוח בבית . גרנו בשכונה קטנה בראשון לציון בבית קטן עם חצר גדולה, בחצר היתה אורווה לפרד. זוכר את אבא יוצא לעבודה בחודשי החורף הקרים ,בחושך. מוציא את הפרד מהאורווה רותם אותו לעגלה ויחד יוצאים לשליחותם, לחלק נפט. בילדותי, הנפט היה מוצר שכל בית נידרש לו. הבישול ע"ג הפרימוסים ותנורי החימום, נדרשו לו. ככל שהחורף היה קשה וקר יותר, הדרישה לנפט הייתה גבוהה יותר, עובדה שאילצה  את אבי לעבוד לפני  צאת החמה  ועד שעות הלילה בתנאים קשים ובאהבה רבה . אני זוכר את המזנון מעץ שעמד בחדר שלנו ובו הייתה דלת קטנה שמתוכה אבא היה מוציא בכל בוקר בקבוק קוניאק מוזג כוסית, שותה בכדי לחמם את גופו ויוצא לעבודה. מהבית שלנו אבא היה נוסע עם העגלה הרתומה ועליה מיכל של 500 ליטר נפט לכיוון ביתה של סבתא שלי שבחצרה היו עשרות רבות של חביות ברזל אותן היה מרוקן למיכל שעל העגלה...

מה מניע אותנו ומדוע איננו מסופקים? והאם קיימת דרך אל האושר? כאשר אנחנו חשים חסרון כלשהו החסרון מעורר אותנו להרגשה, מחשבה ופעולה; הלב החסר פועל בצמידות למוח המחשב על מנת להוציא אל הפועל תכנית פעולה שתכליתה למלא את חסרונותינו. החסרונות יכולים להיות גופניים, חסרונות לאוכל, מחסה, מין, משפחה, או אנושיים, למשפחה, מושכלות, כבוד או שליטה. נתינה לזולת שגורם לנו הנאה קושי נוצר כאשר אנחנו מתקשים למלא את חסרונותינו. הקושי במילוי החסרונות הוא קושי אינהרנטי, טבוע. את הקושי הזה אנו חשים כסבל; כאשר חסרון שאנו מיחסים לעצמנו נשאר ריק אנחנו סובלים. כאשר מדובר במילוי חסרונות פיזיים אנו מוגבלים במילוי שמאפשר העולם הפיסי. כאשר מדובר בחסרונות אנושיים אנו מוגבלים במילוי שמאפשרת הסביבה האנושית בה אנו מצויים; גם אחרים משתוקקים למושכלות, לכבוד, לשליטה ומאלצים אותנו לצמצם או לוותר על רצוננו. ממש מלכוד... נכון? יש מוצא? מחקרים מראים שנתינה של כסף, למשל, מסבה לנו יותר תענוג מאשר רכישה או צבירה של כסף לעצמנו. יש משהו טבעי הטמון בנתינה לזולת שגורם לנו הנאה והדבר המופלא ביותר בנתינה כזו היא היותה בלתי...