מחבר: Miri

אני יכולה להבין את האכזבה שחווים החלוצים שלנו, כשהחלום שלהם על אחדות ועל שוויון מתנפץ תחת מבחן החיים. העם מתפצל לקבוצות, המטרה אינה המדינה אלא ה"אני", זה הולך ומתרחק מהחזון הציוני עליו הוקמה המדינה. אחד הספרים האהובים עלי הוא גיא אוני, ספר של חלומות, של התחלה קשה מלאת כוונות טובות. האמת היא שנקודת ההתחלה הזו של הקמת המדינה, חושפת מטרות אחרות, של ניסיונות התיישבות באדמה סוררת המסרבת לתת יבולה. עוני קשה ומאבק יומיומי שהניבו לבסוף פרי, הצלחנו ליישב את הארץ ולחלץ מתוכה את העושר המניב חיים. מה שלצערי לא קיים בסיפורי ההתחלה של ההתיישבות בישראל, הוא רצון ללכד את חלקי העם השונים הפזורים על פני שטח לא מעובד ומנסים ליצור התחלה של עם. נראה שדבר זה היה חסר מההתחלה. אומרים לנו היום: כל ישראל צריכים להיות ערבים זה לזה, כמו פעם. מתי פעם? מתי היינו ערבים זה לזה? דפדוף קל בדפי ההיסטוריה מראה מאבקי כוח על כל צעד ושעל. אם אתה לא משלי, אני לא דואג לך. המתיישבים היו נעולים בשלהם,...

צעירים היוצאים מחדריהם רק לצרכים פיזיולוגיים גופניים היקיקומורי הוא השם היפני לתופעה של אנשים המבודדים עצמם מהחברה כתוצאה מסיבות אישיות וסביבתיות לפחות למשך מחצית השנה. תופעה זו תפסה את תשומת הלב כבר בשנות השבעים של המאה ה20, התופעה פוגעת בעיקר בצעירים, במתבגרים או בכאלה שהגיעו לבגרות אך עדיין צעירים בגילם. מדובר בצעירים הממשיכים להתגורר בבית הוריהם, או בבתיהם כשהם מנותקים מהעולם. צעירים היוצאים מחדריהם רק לצרכים פיזיולוגיים גופניים כגון שירותים. הם לא מתקשרים עם הסביבה, ואפילו עם הוריהם הגרים עמהם, אך הם מחוברים לאינטרנט במשך שעות רבות מאוד.  במקרים חמורים ההיקיקומורי מתבודד בחדרו במשך שנים רבות. התופעה עלולה להתחיל בגיל בית הספר כסרבנות להגיע לבית הספר שמקורה דיכאון או חרדה. בתרבות היפנית התופעה הזו נחשבת לסטייה חברתית ולא לבעיה לכן משפחות רבות מסתירות ומדחיקות את דבר הפגיעה בילדם ואינם פונים לעזרה חיצונית. התופעה ביפן נובעת מהרגשת צעירים רבים שהם לא מסוגלים לעמוד בדרישות הגבוהות והבלתי מתפשרות של החברה. כתוצאה מהעדר חניכה משמעותית לעיצוב תפקיד הצעירים כבוגרים תורמים בחברה. שלושה גורמים מרכזיים עיקריים...

כמה מגוונים הם נופי הארץ שלנו, וכמה שונה מזג האוויר בכל אזורי הארץ השונים. כאילו התקבצו לנו בארצנו הקטנטונת טעימה מצפון אפריקה, מנופי מדבר סהרה וממדבריות אסיה – בנגב הצחיח, מההרים הירוקים של אירופה והנחלים שלהם – בהרי הכרמל הירוקים ובגליל, ומדרום אירופה וחופי הים התיכון – בשפלת החוף עם הערים חופי הים היפים שלה. מזל גדול לנו, שבכל במרחק נסיעה. קל מאוד לשבור כך את השגרה, כי כל יציאה לנוף אחר מהמוכר לנו נותנת לחושים שלנו הנאות חדשות.  https://www.youtube.com/watch?v=L-3_T-n2OZA כמה מגוונים נופי הארץ שלנו בעצם, הגיוון הנהדר הזה, לא מסתכם רק בנופי הארץ. גם במראה החיצוני של כולנו, במבטא המלווה את השפה, במנהגים ובמנטליות, גם שם נוכל למצוא גיוון. אמה-מה, מסיבה לא לגמרי ברורה, מהגיוון הזה נראה שאיננו כל כך נהנים. רובנו מעדיף להימצא ואף להסתגר לעתים בקרב אותם הדומים לנו, להתחבר אתם, להקים משפחות אתם.  יחד עם זאת, ומעבר להבדלים, כולנו מדברים אותה שפה, חוגגים את אותם חגים. ויותר מכך - כולנו רוצים בקיומה של המדינה, ונעשה את כל שביכולתנו כדי להגן...

אחרי יום עמוס ומזיע בעבודה, הרגשתי שחסר. חסר לי משהו. אולי נשנוש טעים בחוץ? אולי שמלה חדשה? מגיע לי, חשבתי. הגעתי לקניון, ההיכל המקודש, והתחלתי להסתובב. האמת, שאחרי העבודה למי יש בכלל כוח? תנו לי חמש דקות של שקט והעיניים נעצמות מאליהן.  להסתובב בקניון אחרי יום עבודה אבל בכל זאת, משהו דחף לחפש! לחפש משהו לקנות. זה לא שיש לי איזה עודפים לבזבז, לגמרי הפוך. בראש יש איזו מחשבה טורדנית וטיפשית שאם אני אקנה משהו ארגיש יותר טוב. לא אחשוב על המינוס. על העתיד הלוט בערפל. אני אקנה לי שקט נפשי לייט. לכמה שעות. לפחות עד מחר שבו נתחיל את הלופ מחדש.  הסתובבתי מחנות לחנות ומשורה לשורה ... ממש במעגלים סביב עצמי. שמתי לב למשהו מעניין- כל המחירים עלו וזה מוזר.  זה לא אמור להיות הפוך? לאנשים אין כסף הווה אומר תורידו מחירים , אנשים יקנו, אתם תרוויחו..מה לא בסדר במשוואה הזאת? המשוואה בסדר, האגו שרוצה להרוויח יותר לא מסכים! ועל האגו מי יכול? לא אני, שהאגו שלי שחייב איזה סוכריה בשביל לא לשאול יותר מדי שאלות גורם לי...

מה מניע אותנו ומדוע איננו מסופקים? והאם קיימת דרך אל האושר? כאשר אנחנו חשים חסרון כלשהו החסרון מעורר אותנו להרגשה, מחשבה ופעולה; הלב החסר פועל בצמידות למוח המחשב על מנת להוציא אל הפועל תכנית פעולה שתכליתה למלא את חסרונותינו. החסרונות יכולים להיות גופניים, חסרונות לאוכל, מחסה, מין, משפחה, או אנושיים, למשפחה, מושכלות, כבוד או שליטה. נתינה לזולת שגורם לנו הנאה קושי נוצר כאשר אנחנו מתקשים למלא את חסרונותינו. הקושי במילוי החסרונות הוא קושי אינהרנטי, טבוע. את הקושי הזה אנו חשים כסבל; כאשר חסרון שאנו מיחסים לעצמנו נשאר ריק אנחנו סובלים. כאשר מדובר במילוי חסרונות פיזיים אנו מוגבלים במילוי שמאפשר העולם הפיסי. כאשר מדובר בחסרונות אנושיים אנו מוגבלים במילוי שמאפשרת הסביבה האנושית בה אנו מצויים; גם אחרים משתוקקים למושכלות, לכבוד, לשליטה ומאלצים אותנו לצמצם או לוותר על רצוננו. ממש מלכוד... נכון? יש מוצא? מחקרים מראים שנתינה של כסף, למשל, מסבה לנו יותר תענוג מאשר רכישה או צבירה של כסף לעצמנו. יש משהו טבעי הטמון בנתינה לזולת שגורם לנו הנאה והדבר המופלא ביותר בנתינה כזו היא היותה בלתי...