תמיד היו לי כלבים ולא חתולים. כשאימצנו את טופי הכלבה הנטושה, טיילו הילדים עמה, בשדה ליד הבית. לתדהמתה, ראתה ביתי גורת חתולים, קטנה מעכבר מחשב, הולכת אחריה ומייללת. בבהלה, ביקשה רשות להביא אותה. "עד שתגדל" אמרתי, ולא ידעתי מה אמרתי. הגורה הייתה בת מספר ימים, התברר שהיה צריך להניק אותה מבקבוק ולגרות אותה לעשות צרכים, אחרת תמות.
הבאנו בקבוק ומטרנה לגורי חתולים. הקטנה אכלה בקושי ולא עשתה צרכים. חששנו שתמות, אולם לאחר מספר שעות, הגורה הקטנה נצמדה לכלבה טופי, שהתעורר בה הרגש האימהי מהטבע, היא החלה ללקק אותה באזור פי הטבעת, כדי לעודד אותה לעשות צרכים. קראנו לה תולי והיא גדלה ובגרה ויפתה ונשארה עמנו עד עצם היום הזה.
כעבור שנה מצאנו את מיצי, גורה מבוהלת שברחה לסבך קוצים על אי תנועה בכביש הראשי. שמענו יללות, הוצאנו אותה בקושי מהסבך ושמנו אותה ליד בית סמוך לכביש. כעבור יום, שוב שמענו את היללות מקפיאות הדם, מאותו המקום, אי התנועה בכביש הראשי, בין שני נתיבים סואנים ומלאי מכוניות. בקושי רב הוצאנו אותה משם בפעם השנייה והיא עמנו עד עצם היום הזה, שמנמונת ומאושרת.
שנה לאחר מכן, שמענו גורה מייללת מעבר לכביש מול הבית, בקולי קולות. זו הייתה חתולה לבנה יפהפיה, עיניה הירוקות ענקיות, מכוסות מוגלה מתעטשת ועם דלקת ריאות. הבאנו אותה הביתה נתנו לה תרופה והיא החלימה ונשארה איתנו. מאז, נאלצנו לחיות בבית עם תריסים מוגפים, לבנה הייתה וירטואוזית, מטפסת גגות מקצועית ואתלטית. לבנה חייתה עמנו עשר שנים ולצערנו חלתה ונפטרה.
מתחת לבית שתי חתולות מהממות, 'שדונית' חתולה שחורה פרסית, בעלת זנב משותק ו'עקומי' הנמרה, שנמצאת בחצר מהיותה גורה. עקומי הולכת עקום, כנראה נפלה מגובה ונחבלה בגבה. יום אחד נפלה עקומי לדלי סיד סינתטי, שהתקשה על גופה. לא היה לה סיכוי לשרוד, לקחתי אותה לווטרינר לזריקה נגד רעלים וסגרתי אותה בכלוב בבית. מדי יום שטפתי אותה בשמן, כדי שהסיד יחליק ממנה. כעבור שבוע זה קרה, עקומי התנקתה מכל הסיד ושוחררה לחצר בה היא נמצאת עד היום, חופשיה ומאושרת. שדונית, השחרחורת היפיפיה, בעלת השיער הארוך והעיניים הירוקות המהפנטות, חלתה והפכה משדונית לרוח רפאים, נאלצנו להיפרד ממנה בצער.
תשמרו על בעלי החיים בסביבתכם, הם מושלמים מהטבע, מי שלא מושלם הם אנחנו, בני האדם, הלוואי נשתפר וניתקן.