מה מחפש האדם חוץ מאהבה, יש בכלל משהו שמשתווה לרגש הזה? ומה קורה כשאיננו זוכים לה? ואם זה הדבר שהכי היינו רוצים, אז איך זה שאנחנו רצים השקם והערב אחרי כסף, כבוד, נכסים, יופי, ומה לא? ולמה אובדן אהבה מביא את האדם לשיברון לב, לדיכאון?
בתצפיות שנעשו על תינוקות שגדלו ללא אם, ניתן היה להבחין שאלה שגדלו עם סביבה אוהבת ומזינה רגשית – שרדו, לעומת אלה שלא זכו לדמות אוהבת בחודשי חייהם הראשונים – ולא שרדו. מכאן, שהאהבה היא ממש סם החיים שלנו. בהשוואה לדיכאון – העדר חיות, שהוא הקצה המנוגד לה. מכאן נשאלת השאלה, אם אהבה זה הדבר המחיה אותנו ביותר – מדוע אנו רודפים אחרי כל מיני תענוגים אחרים? למה אנחנו משתדלים כל כך בשביל להשיג אותם כאשר את החיות הרבה ביותר אנו מקבלים מאהבה? ומה מיוחד באהבה, שהיא כל כך מחיה אותנו?
כשמשווים הרגשה של להיות אהוב – לעומת להיות עשיר, או מכובד או יפה, קל להבין את ההבדל התהומי בדרכים להשגת המטרות האלה. כדי להיות עשיר או יפה, אנו חייבים להשקיע בתחומים האלה, לקדם את עצמנו. האחר לא קשור לזה, זהו מאמץ שאנחנו עושים שאינו בהכרח תלוי בסביבה או בסובבים אותנו, הקרובים או הרחוקים. השגת המשתנים האלה תלויה בנו בלבד.
לעומת זאת בשביל להרגיש אהובים אין לנו במה להתאמץ לשם כך, מלבד לתרום מעצמנו לטובת האחר, הרגשתו וה-WELL BEING שלו. או אז, אם האחר יחוש את התרומה שלנו להרגשתו הטובה, יתעורר בו רגש האהבה כלפינו באופן טבעי. ביחסי הורות, הרגש אף מתפתח אצל ההורה מבלי שהילד יתאמץ לשם כך.
מאחר שהיעדר סביבה אוהבת בחייו של אדם יכולה להביאו עד כדי דכאון, במיוחד אם חווה את זה משחר ילדותו – היא אינה יכולה להתמלא על ידי מאמציו שלו; הוא זקוק לדמות אחת או יותר שתשלים את החסר הרגשי. מכאן, שחברה תומכת המגלה איכפתיות ותמיכה רגשית בין חבריה, יכולה בהחלט למנוע מצבי דיכאון מהפרטים שבה.