לחתול אלף נשמות
תמיד היו לי כלבים ולא חתולים. כשאימצנו את טופי הכלבה הנטושה, טיילו הילדים עמה, בשדה ליד הבית. לתדהמתה, ראתה ביתי גורת חתולים, קטנה מעכבר מחשב, הולכת אחריה ומייללת. בבהלה, ביקשה רשות להביא אותה. "עד שתגדל" אמרתי, ולא ידעתי מה אמרתי. הגורה הייתה בת מספר ימים, התברר שהיה צריך להניק אותה מבקבוק ולגרות אותה לעשות צרכים, אחרת תמות.
הבאנו בקבוק ומטרנה לגורי חתולים. הקטנה אכלה בקושי ולא עשתה צרכים. חששנו שתמות, אולם לאחר מספר שעות, הגורה הקטנה נצמדה לכלבה טופי, שהתעורר בה הרגש האימהי מהטבע, היא החלה ללקק אותה באזור פי הטבעת, כדי לעודד אותה לעשות צרכים. קראנו לה תולי והיא גדלה ובגרה ויפתה ונשארה עמנו עד עצם היום הזה.
כעבור שנה מצאנו את מיצי, גורה מבוהלת שברחה לסבך קוצים על אי תנועה בכביש הראשי. שמענו יללות, הוצאנו אותה בקושי מהסבך ושמנו אותה ליד בית סמוך לכביש. כעבור יום, שוב שמענו את היללות מקפיאות הדם, מאותו המקום, אי התנועה בכביש הראשי, בין שני נתיבים סואנים ומלאי מכוניות. בקושי רב הוצאנו אותה משם בפעם...